ציור רצפה תלת-מימד למוזיאון פופ אפ

באחרונה השתתפתי בתערוכה מדהימה – מוזיאון פופ אפ. ציירתי ציור רצפה תלת-מימד (אנמורפוזה) בכניסה לבניין של התערוכה. מוזיאון פופ אפ – כך נקרא פרויקט אומנותי חדש במרכז תל אביב. אז מה זה בעצם היה? (כי זה נמשך רק שבוע -התחיל ביום הבחירות.) נתחיל מלענות על השאלה: איפו כל זה התרחש? בבניין מגורים במרכז תל אביב ברחוב קליי 18.

הבניין הזה נעזב על ידי דייריו ימים ספורים לפני הפיכתו למוזיאון רחוב על ידי מספר רב של אמנים מתחום אמנות רחוב. בערך 100 אמני רחוב הוזמנו על ידי מארגני הפרויקט, שהם חברת נדלן-אנשי העיר ויערה שץ שהרעיון המדהים הזה שייך לה. האמנים הוזמנו להפוך את הבניין למוזיאון. לא לתלות את ציוריהם על הקירות כמו שעושים בהרבה מאוד מוזיאונים לאומנות שאתם מכירים, אלה לצייר ישירות על הקירות הקיימים. ולא רק לצייר, אלה לעשות מה שבא להם בדירות, חדרי שירותים, חדרי מדרגות וכל מה שיש בבניין מגורים סטנדרטי טיפוסי משנות ה-60. (אם אני לא טועה).

התוצאה הייתה מעבר לכל דמיון – טור של אנשים שנמשך מרחוב ז’בוטינסקי! האנשים האלה עמדו בתור מהבוקר בשביל לראות את אומנות הרחוב הפרועה והחדשנית. עשרות אלפי מבקרים! הבינין הזה עומד בטור מוזיאון רק זמן מוגבל ועוד מעט אמור להיהרס.

בשבילי אישית זה היה ניסיון מאוד מיוחד. הרגשתי שאני והציור שלי זה חלק מיצירת אומנות אחד גלובלית שזה הבניין כולו. מן פרפורמנס שהמסר שלו הוא שבריריות וזמניות של אמנות רחוב ואולי גם חיים בכלל.

עוד דבר שמאוד ריגש אותו בפרויקט הזה הוא הבניין עצמו. כל החפצים שהושארו על ידי הדיירים, כמו ספרים רבים מתקופות שונות, ישר הפכו לאובייקטים אומנותיים או חלקים ממיצגים של כל מיני אמנים שהסתובבו בבניין וחיפשו השראה מחפצים. הדברים האלה, שהיו מפוזרים בכל מקום בבניין, היו ספוגים בזיכרונות מהעבר. לפחות כך אני הרגשתי…

ציורי רצפה תלת מימד נוספים שיצרתי ניתן לראות בגלריה הזאת.